שר האוצר, חברי ממשלה נכבדים, כבוד ראש הממשלה,
חברי כנסת. מה שלומכם.
כאשר אתם יושבים קשובים בכיסאות שניתנו לכם בממשלה, בכנסת,
כאשר אתם יוצאים ממקום עבודתכם, מחכה לכם , הנהג שלכם.
אשר מסיע אותכם הבייתה. ואתם מגיעים לבית, שיש בו תנו, או מזגן
כאשר אתם מקבלים את המזון שלכם מוכן,
מה אתם יודעים על אוכולוסייה, שלא בדיוק יושבת על כיסאות וכורסאות,
מרופדים, כאשר המקרר שלהם ריק, כי אין בידם את הכסף לקנות לעצמם,
מאותה משכורת , קיצבה שהמדינה מואילה בטובה לספק, לאותם אוכולוסיות
חלשות. כאשר הילדים שלהם, מבקשים מתנות, בגדים חדשים, אוכל טוב,
אותה אוכולוסיית קשישים, שחוזרים לבית ריק, בית קר, אל כורסאות
פחות מרופדות,
מי הם אותם חברי הממשלה, כבוד שר האוצר, המתהדר בחליפות יפות,
כי הרי את כספו הוא מוציא בעיקר על חליפות יקרות, על אירועים,
של אותם חברי כנסת, רבנים, העורכים חתונות מפוארות.
מתי אם בכלל הם מתהלכים ברחובות, מרגישים את האדמה תחת רגלם,
כאשר הם עושים לנו טובה שהם יושבים שם בתוך הכנסת, כאשר הם מחוקקים חוקים
מגוחכים, והרוב לטובת האינטרסים שלהם.
כנראה שהם יושבים טוב על הכיסאות שלהם, כי הרי אף אחד לא רוצה לפרק
את הקואליציה, וכולם תומכים בחוקים של אותם חברי כנסת , חברי ממשלה.
כי הרי הם לא מודעים למצוקת האזרח הקטן , בהמצאו בבתי חולים, כי מה פתאום
שהם יבקרו בבתי חולים לראות את אותם אזרחים שהצביעו בשבילם. מה פתאום
שהם ירדו לרמה כזו. כי כשהם חולים הם מקבלים רופאים פרטיים, כאשר הם
לא צריכים לדאוג אם הדלק עלה או לא, כי הם מקבלים זאת בהטבות הניתנות להם.
מתי אם בכלל הם יתעוררו למצב האומה. למצוקה של אזרחים, שלא בדיוק מרוויחים
מיליונים.
כבוד שר האוצר, אינכם מתביישים, מי אתם חושבים שאתם, הרי איך שעליתם למעלה,
אתם יכולים גם ליפול. האם אתם רוצים להגיע למקום כזה, מה עם החינוך במדינה,
כאשר אתם רק מדברים על בטחון בינלאומי ועוד פעם ועוד פעם.
ומצבו של העם שלכם , אותה אוכולוסייה שבקושי יכולה לדבר, כי סתמו לה את הפה
כבר מזמן,
כאשר אתם גברים, שר האוצר ,כבוד ראש הממשלה, ראו מה קורה,
המדינה מתפוררת מבחינה חברתית, כבר אין כבוד במדינה המסכנה הזו, כאשר גברים
רוצחים את הנשים שלהם, ומה שר הרווחה לשעבר, או היום , אומרים על דברים אלו.
כאשר גברים רוצחים את הילדים שלהם, כאשר נשים רוצחות את ילדם. שום דבר
לא מזיז לכם. וכאשר הדוגמא השלילית מגיעה מתוך הממשלה , אשר לא דואגת לשום דבר.
אני פונה לאזרחים שהם נמצאים במצב של נדכאים במדינה הזו, החלו להתמרד, התחילו
לבקש את הזכויות המגיעות לכם, את זכויות הכבוד שלהם. ולא כאשר זמרים היום נותנים את
הטון, כאשר אותם זמרים הם סוג של עבריינים, הגוזלים את כספי האזרח שלהם המעריץ אותם.
כאשר יש להם את כל הכבוד להיות בטלוויזיה הישראלית, סוג של בועה, כאשר אותם אזרחים
עייפים חוזרים מעבודתם והם שרועים מול הטלוויזיה, עד שהם ישנים וקמים ליום חדש, דומה.
יום שני, 28 בפברואר 2011
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה