אילה, אילנה אנג'ל נגד בנק דיסקונט סניף ראשי תל-אביב, סניף דניאל בת-ים.

אילה, אילנה אנג'ל, נגד בנק דיסקונט, סניף ראשי תל-אביב, סניף דניאל בת-ים.

באשר לי שעבדתי בסניף המרכזי, במחלקת עו"ש.ולאחר מכן במחלקה המשפטית במרכז,

כאשר היום אני מבקשת פיצויים,

על הרבה שנים ,של הרבה ימים של עוגמת נפש, (היו ימים אחרים שנהנתי לעבוד בבנק,

כאשר קיבלו אותי שם בחיוכים, ובנחמדות) אלא שימים אלה התחלפו, כאשר הפכתי

למוקד לקינאה, מטעם הפקידות שם, שלא נעם להם, שהמנהלים העדיפו אותי, וחיפשו

לשים לי רגל בכל מקום.

כאשר עברתי למחלקה המשפטית, וביקשתי להוכיח את עצמי, והייתי עובדת , ומנהלים

ועורכי דין ביקשו את עבודתי בשבילם. גם שם ,החלה רכילות כלפי, בכל דרך שהלכתי בה,

כאשר כל רצוני היה לעבוד, לצד עורכי הדין שם, ולהביא משכורת הבייתה. באותם ימים,

בהיותי נשואה, בעלי לשעבר לא עבד, ועל המשפחה נפל עלי.

כל שביקשתי היה לעבוד במסירות, ולהביא פרנסה הבייתה, אלה שהיו לי בעיות מבית,

וגם התגרשתי, וגם עברתי מהדירה שלי בתל-אביב, לדירה של אבי (ז"ל) ואימי, בהתאם

להסדר שהיה במסגרת הגירושין.

עברתי תקופות רעות בחיי, ובטח שלא הייתה לי סיבה למסיבה, וכל בקשתי היה להתפרנס

בכבוד, נעזרתי בלשכת הרווחה, באותה עת (מחלקה שנקראה משאבי אנוש) ,אבל היו לי קשיים,

מבית, הילדים היו איתי, והייתי אחראית להם, בעלי לשעבר, היה מתייחס אלי , לא יפה,

והתחלתי לקבל תלונות על הילדה הקטנה שהייתה בגן בשכונה בה אני מתגוררת, בנווה חוף בעיר ראשל"צ.

ואני התחלתי להעדר מן העבודה, דבר שטרם להרבה תקרים מצד המחלקה המשפטית בה עבדתי,

כולל הרכילות שהתחילה עלי, ולא ידעתי מה לעשות ואיך לעצור אותה. כאשר אני מסובכת מבעיות מבית,

ואני מגיעה לעבודה, מטופלת מצד מחלקת הרווחה. וכל בקשתי לעבור בשלום את התקופה הזו.

הייתי בטוחה, שמצד מנהלי המחלקה יבואו לקראתי, ויוותרו לי , וכך אוכל להמשיך לעבוד, אך

לא כך היה, הפקידות במחלקה, חיפשו אותי בכל מקום, על מנת להלשין עלי, וחלק ממנהלי המחלקה,

ביקשו את רעתי. וגם שהגעתי הבייתה, הרגשתי לא נח, כי הרכילות הגיעה עד לבית מגורי.

ולא ידעתי את נפשי, ומה לעשות. המצב החמיר כשאמרו לי שהבת שלי לא תוכל להמשיך להיות בגן,

שהיא שאתה בו. באותו זמן, הייתי מטופלת בבריאות הנפש בעיר ראשון לציון.

ופתאום מצאתי את עצמי לא ראוייה במקום העבודה, כאשר מנסים להיפטר מימני.

כאשר אני מטפלת בילדי, כאשר גם אומרים לי (עובדת סוציאלית, מטעם השכונה,), שאני גרה בה, ,רוצים שהילדה הגדולה, תעבור לפנימיה,

כאשר אני לא מבינה מה עובר עלי, ולא ידעתי את נפשי מרב צער. על מה שקורה לי.

אני מבקשת היום פיצויים מטעם בנק דיסקונט, שלא ממש עמד בשבילי, כאשר הייתי בתוך המצוקה,

שלי, על הוצאת דיבה,בכל הבנק, ובכל המדינה. , שהייתה כלפי, ולא הבנתי על מה. כי לא עשיתי שום דבר. על פיטורי ממקום העבודה,

בצורה שרירותית. כאשר אני מרגישה נחותה ובלתי מקובלת. על משפחה שפתאום בעקבות כל המסיבה הגדולה,

לא בדיוק לצידי. כאשר אני ממשיכה להיות מטופלת בבריאות הנפש . וכולם מאשימים אותי ,אבל על מה.

אולי כי לא הייתי העובדת המושלמת באותו זמן, אבל הייתי מוקפת בבעיות, וזו לא עילה לפטר אותי. ואם

פיטרו אותי למה לא שילמו לי פיצויים , כמו שהייתי אמורה לבקש מהם.

גם מכתב המלצה לא קיבלתי, כמו שהייתי אמורה לקבל. ונכתב שם, דברים שלא תאמו למציאות. היה כתוב שם,

שעבדתי בתור טלפנית. ולא כך היה, עבדתי בתור פקידה, ועוזרת למזכירה, כאשר עברתי לעבוד בספרייה, של

אותה מחלקה משפטית. עוזרת ופקידה בביטוח רכב.

המצב הגיע לידי כך, שגם בהיותי באזרחות, כאשר אני מרגישה שהרכילות כלפי, והוצאת הדיבה הייתה בכל מקום,

ואני חסרת אונים, ורק בוכה ומתפללת. גם שלא עבדתי, והמשכתי להיות לקוחה של הבנק. המצב היה דומה.

כי כל בנק דיסקונט ,קיבל אותי כאשר אות קין כתובה על מצחי. ובכל מקום אני שומעת צחוקים, ובדיחות(בשפה פסיכיאטרית נקרא הדבר בשם סכיזופרנייה, פראנוייה).אלה שהדברים קרו במציאות(אדם שרודפים אותו, הוא
חש ברדיפה אחריו, כי לרדיפה הזו, נלוואת, התנהגות מפלה, יחס לא הוגן, וזה מה שהיה לי בהיותי עובדת בנק,
וגם כשהמשכתי להיות לקוחה של אותו בנק, הרגשתי את הרדיפה, את היחס המפלה אותי, את הלעג, ואת הקיפוח).

כאשר אני מרגישה מושפלת, אבודה, חסרת אונים, בלי פרנסה(באותו זמן ניתן לי ביטוח מבנק דיסקונט, כביכול

שאני חולה בסוג של מחלת נפש)

כתבתי מכתבים גם לבנק, נסעתי לפגוש את הוועד ,ולחפש הבנה למצבי. אך בכל מקום , נסגרו הדלתות בפני.

היום כשאני כותבת שורות אלו, השעה היא 4,30 בלילה, אשר אני לא יכולה להירדם, מרוב מחשבות על מה שיהיה איתי. כאשר לא היה אינטרנט, כאשר אף אחד לא היה לצידי, כשכולי בוכה מעוולות, שנעשו כלפי. כאשר לכל מקום שאני הולכת, אות הקין
מלווה אותי. ואנשים מתייחסים אלי כ-סוג ב, או ג, או ד. כשאני כותבת שורות אלה, כשאני בוכה מבפנים ומבחוץ, כאשר
אני חושבת, אבי נפטר מעגמת נפש, אחותי נרצחה פה במדינה, כשאני חבולה היום גם נפשית וגם פיזיתכאשר היום, אני סובלת מבעייה ברגל, אני שהייתי טיפוס אופטימי , שאוהב לרקוד , וכשאני רוקדת אני שוכחת את הכל,וזה בלשון המעטה, שעברתי פשוט שואה מצד המדינה, מצד השכונה, שעשתה בי לינץ, מה מדינת ישראל עוללה לי, כי אולי אני אזרחית טובה יותר מכל המדינה הזו. כשאני מרגישה שיש בי אצילות נפש. כי הייתי נאמנה למדינה. שירתתי
בצבא בתפקיד, שלא אני ביקשתי, בתור חיילת חיב"ה. כאשר גם היום אני נמצאת בשום מקום. כאשר נותקו לי קשרים וחברויות,
עם אנשים.כשאני לא בריאה היום, שאני ללא עבודה ופרנסה, שגם ביטוח לאומי לא רואה אותי ממטר, שמוסדות לימודיים, סגרו לי את הדלתות לא לפני שגזלו את כספי. כאשר כל החברה הישראלית מנצלת אותי ואת כספי.
אני פונה היום אל מנהלי בנק דיסקונט הבכירים, למה עשו לי את העוולות האלה, ולמה הגיע לי כל היחס הדוחה הזה והמשפיל,
(כאשר פניתי אליכם במכתבים ולא עניתם לי) אני דורשת היום פיצויים מבנק דיסקונט, בסך של 1,0,000000, על הרס חיים,
של משפחה, שלי ושל ילדי, שהיום מרוחקים מימני, על אי קבלת הטבות מבנק דיסקונט, גם כאשר פיטרו אותי. על עוול שנעשה
לי במשך שנים. על עלילת דם כלפי. אינני יודעת אל איזה עורך דין אוכל לפנות. כי מי יוכל לעמוד נגד בנק דיסקונט הגדול,
אני פונה אל המצפון שלכם, שהרסתם חיים של בן אדם, אדם תמים, נאיבי אולי, שרצה להסתכל אל החיים בחיוך. שצחק
כל הזמן, עד שהגיע הזמן שהוא רק בוכה. כאשר אני היום בת 59, שנותי הטובות ביותר ,עברו עלי מנגד. וחייתי את חיי ,
כשאני בתוך האדמה שמדינה זו זרקה אותי אליה. ואשר עד היום אני לא יכולה להרים ראש.ולחייך אל העולם, שאוהבת את
הטבע, שאוהב את השמיים, את הדברים הפשוטים שיש באדם, את האהבה שלקחתם לי אותה. את ילדי, שרואים אותי היום,
דרך משקפת אפורה. כאשר אהבתי את האנשים ,ואנשים אהבו אותי.עד שהפכתי לבדיחה.של מדינת ישראל.
בכבוד רב, אילה.
העתק: בתקווה שיקראו מכתב זה, לנשיא המדינה מר שמעון פרס.