הטחינה שעושה שלום בין ערבים ויהודים.

הטחינה שעושה שלום בין ערבים ויהודים, ואולי אני אמרתי את המשפט הזה,
שכאשר יהודי אוכל במסעדה ערבית גם בשכם, בשטחים ,הוא צוחק, הוא נהנה,
והוא אוכל בשימחה, כאשר מלחמה לא נמצאת בלכסיקון שלו.
ואני צוחקת ובלב בוכה.
איכה המנהיגות בישראל יכולה להיות כל כך מטומטמת, כאשר יש יחסים של
מסחר בין ערביי ישראל, וגם בשטחים למדינת ישראל, כאשר הטחינה עולה על
השולחנות. פתאום נשכחים קולות המלחמה.
מתברר שלעשות שלום , פתאום הופך לבעייה כל כך פשוטה, הרי האזרחים הם
אלה שעושים את השלום. ומה אנו מצפים ממשלת ישראל. אולי שגם היא
תואכל, טחינה של השטחים, ממשלה זאת פתאום תוכל לחייך.
אפשר גם להביא טחינה לכנסת, וכאשר כל חברי הממשלה והכנסת, יואכלו מהטחינה
הזאת, הם יגיעו לשובע.אפשר גם להכיל את הטחינה על מרכיבי האוכל בכנסת.
האם השלום לא יכול להיווצר. או מישהו שהוא ימני, הוא מוביל מערכות קיצוניות, הוא לא יודע להתפשר
הוא לא בדיוק יודע להנות מהחיים, כי הוא חושב כל הזמן על המלחמה.
שאלה למחשבה. בכבוד רב, אילה אילנה, עובדת בנק דיסקונט לשעבר. מחלקה משפטית.