שר האוצר מה שלומך תקופת עגל הזהב.

שר האוצר, חברי ממשלה נכבדים, כבוד ראש הממשלה,
חברי כנסת. מה שלומכם.
כאשר אתם יושבים קשובים בכיסאות שניתנו לכם בממשלה, בכנסת,
כאשר אתם יוצאים ממקום עבודתכם, מחכה לכם , הנהג שלכם.
אשר מסיע אותכם הבייתה. ואתם מגיעים לבית, שיש בו תנו, או מזגן
כאשר אתם מקבלים את המזון שלכם מוכן,
מה אתם יודעים על אוכולוסייה, שלא בדיוק יושבת על כיסאות וכורסאות,
מרופדים, כאשר המקרר שלהם ריק, כי אין בידם את הכסף לקנות לעצמם,
מאותה משכורת , קיצבה שהמדינה מואילה בטובה לספק, לאותם אוכולוסיות
חלשות. כאשר הילדים שלהם, מבקשים מתנות, בגדים חדשים, אוכל טוב,
אותה אוכולוסיית קשישים, שחוזרים לבית ריק, בית קר, אל כורסאות
פחות מרופדות,
מי הם אותם חברי הממשלה, כבוד שר האוצר, המתהדר בחליפות יפות,
כי הרי את כספו הוא מוציא בעיקר על חליפות יקרות, על אירועים,
של אותם חברי כנסת, רבנים, העורכים חתונות מפוארות.
מתי אם בכלל הם מתהלכים ברחובות, מרגישים את האדמה תחת רגלם,
כאשר הם עושים לנו טובה שהם יושבים שם בתוך הכנסת, כאשר הם מחוקקים חוקים
מגוחכים, והרוב לטובת האינטרסים שלהם.
כנראה שהם יושבים טוב על הכיסאות שלהם, כי הרי אף אחד לא רוצה לפרק
את הקואליציה, וכולם תומכים בחוקים של אותם חברי כנסת , חברי ממשלה.
כי הרי הם לא מודעים למצוקת האזרח הקטן , בהמצאו בבתי חולים, כי מה פתאום
שהם יבקרו בבתי חולים לראות את אותם אזרחים שהצביעו בשבילם. מה פתאום
שהם ירדו לרמה כזו. כי כשהם חולים הם מקבלים רופאים פרטיים, כאשר הם
לא צריכים לדאוג אם הדלק עלה או לא, כי הם מקבלים זאת בהטבות הניתנות להם.
מתי אם בכלל הם יתעוררו למצב האומה. למצוקה של אזרחים, שלא בדיוק מרוויחים
מיליונים.
כבוד שר האוצר, אינכם מתביישים, מי אתם חושבים שאתם, הרי איך שעליתם למעלה,
אתם יכולים גם ליפול. האם אתם רוצים להגיע למקום כזה, מה עם החינוך במדינה,
כאשר אתם רק מדברים על בטחון בינלאומי ועוד פעם ועוד פעם.
ומצבו של העם שלכם , אותה אוכולוסייה שבקושי יכולה לדבר, כי סתמו לה את הפה
כבר מזמן,
כאשר אתם גברים, שר האוצר ,כבוד ראש הממשלה, ראו מה קורה,
המדינה מתפוררת מבחינה חברתית, כבר אין כבוד במדינה המסכנה הזו, כאשר גברים
רוצחים את הנשים שלהם, ומה שר הרווחה לשעבר, או היום , אומרים על דברים אלו.
כאשר גברים רוצחים את הילדים שלהם, כאשר נשים רוצחות את ילדם. שום דבר
לא מזיז לכם. וכאשר הדוגמא השלילית מגיעה מתוך הממשלה , אשר לא דואגת לשום דבר.
אני פונה לאזרחים שהם נמצאים במצב של נדכאים במדינה הזו, החלו להתמרד, התחילו
לבקש את הזכויות המגיעות לכם, את זכויות הכבוד שלהם. ולא כאשר זמרים היום נותנים את
הטון, כאשר אותם זמרים הם סוג של עבריינים, הגוזלים את כספי האזרח שלהם המעריץ אותם.
כאשר יש להם את כל הכבוד להיות בטלוויזיה הישראלית, סוג של בועה, כאשר אותם אזרחים
עייפים חוזרים מעבודתם והם שרועים מול הטלוויזיה, עד שהם ישנים וקמים ליום חדש, דומה.

בריאות הנפש, בתי חולים פסיכיאטרים, גורמים להידרדרות במצבו של מטופלים.

בריאות הנפש,

בתי חולים פסיכיאטרים, גורמים להידרדרות במצבם של מטופלים, שהיו

באישפוז בבתי חולים אלה.

כאשר מטופל יוצא את בית החולים, בלי שהוא יודע מה קורה איתו, כי ניתקו לו
את קשריו, את מקום עבודתו, את מקור פרנסתו.
כאשר מה שהם מציעים לו, את סל השיקום, שלא בדיוק כולל עבור אותו מטופל,
איזשהיא תשובה להמשך , מהלכיו בחיים.
כאשר הם מציעים לו הצעה של עבודה נתמכת, או סוג של עבודה באיזשהו מוסד
מסויים, כאשר הם מדרדרים את רמתו לרמת 0. כאשר כל מה שמובטח לו, זה לעבוד
בסוג מסויים של עבודה קלה מאוד, בלי הכנסה מתאימה , להשלמת קיצבת הביטוח הלאומי
שהמוסד לביטוח לאומי מאפשר לו.
באשר לי, שפשוט כשאני מבקשת תשובות, מפנים אותי לסל השיקום, לעבודה תמורת פרוטות.
כאשר אני מתחננת לעבודה מצד קופ"ח מכבי, שיאפשרו לי לעבוד בעבודה שתכבד אותי וגם אוכל
להרוויח בצידה סכום שיאפשר לי לחיות ברווחה.
כאשר הדברים לא קורים, כאשר אני מרגישה שאין לי תמיכה מצד המדינה, להמשך השרדותי בחיים,
כאשר מסתובבת עלי עלילת דם, כאשר בריאות הנפש לא מאמינה לדברי, גם לא הפסיכיאטר
כאשר אני מספרת לו את סיפורי. והוא אומר לי את עושה הצגות.
הגיע הזמן לפתוח לרווחה את המוסדות האלה, המתעללים בנשמות, שהמשפחה נידתה אותם החוצה, וגם
החברה הסביבתית. שצוחקת לאותם אנשים בעיניים.
הגיע הזמן לעשות בדק בית באותם בתי חולים לחולי נפש, אשר לא בדיוק תורמים לבריאותו הנפשית של
אותו מטופל, כאשר הוא נותק ממעגלי החיים. ממעגל העבודה.
באשר לי, שלא מקבלת תשובות משום מקום. כאשר בתי חולים כדוגמת תל השומר.
שעושה לינץ במטופלים, כאשר בית החולים הופך להיות המקום המרכזי בחייך, אחרי האישפוז,
כאשר יודעים עליך הכל, ואתה הופך למקור רכילות, למקור של הוצאת דיבה על אנשים.
ואם אתה "חולה מכובד" אתה הופך למקור הרכילות של המדינה.
כאשר בבתי חולים אלה, הכל מותר. כאשר הבעייה ההומוסקסואלית במקום זה, הופכת להיות כביכול המחלה
של אותו מטופל והוא מרגיש נוח. כאשר קן הקהילה ההומולסבית יוצאת ממקום זה, כאשר כפייה דתית,
גם מוכרת במקום זה. וכולם מרגישים נח עם כל דבר. כאשר כל דוגמא לסטייה, הופכת לדבר קבוע במקום זה.
הגיע הזמן לפתוח את המקום הזה, לכלל הציבור במדינה. וגם כאשר בן אדם, שמובא למקומות אלו, הוא
בוודאי אדם אומלל מאוד, כי המשפחה אולי לא הטיבה עימו, ואולי החברה הסיבבתית, השכונה,
הרחוב, לא עשו טוב עם אותו בן אדם. וכאשר אתה הופך לסטיגמא בעיני הבריות.בכבוד רב, אילה נווה חוף ראשל"צ.

עלילת דם על תושב בשכ' נווה-חוף, פאבלו אספניול בעיר ראשל"צ.

והעולם שותק

עלילת דם שלא נגמרת, בשכ' בעיר ראשל"צ.
שם השכונה נווה- חוף, פאבלו אספניול, גני יהודית בעבר.
נשאלת השאלה, למה כל כך הרבה שמות לשכונה אחת בלבד. וכנראה
התשובה היא, מה קורה בשכ' זו. שאני כדיירת השכונה שנים רבות,
לא מבינה. מה בדיוק קורה כאן, כאשר אני מותקפת מידי נער בשכונה במשך
שנים רבות, כאשר המשטרה משתפת פעולה פה עם התושבים , נגדי, כי
הפכתי לשק חבטות בשכונה הזו. שעושה בי לינץ במשך שנים, ואשר אף
אחד לא ממש עוזר לי, כנגד השכונה הזו.שכנראה מתחבאת תחת הרבה שמות,
ונשאלת השאלה למה. הגיע הזמן לפתוח את דלתות השכונה, הזו, שתושבים בשכונה
פשוט חיים תחת הכבוד שלי. כי מה כבר יש בשכונה עבריינית, נער חרדי שעושה מעשים מגונים.
ואני מתמודדת לבד. כאשר בשכונה הזו גרים גם קרובי משפחתי, שעושים
יד אחת עם תושבי השכונה. ושוב. כאשר רק אלהים צופה בי ורואה את כל מה
שנעשה.

הטחינה שעושה שלום בין ערבים ויהודים.

הטחינה שעושה שלום בין ערבים ויהודים, ואולי אני אמרתי את המשפט הזה,
שכאשר יהודי אוכל במסעדה ערבית גם בשכם, בשטחים ,הוא צוחק, הוא נהנה,
והוא אוכל בשימחה, כאשר מלחמה לא נמצאת בלכסיקון שלו.
ואני צוחקת ובלב בוכה.
איכה המנהיגות בישראל יכולה להיות כל כך מטומטמת, כאשר יש יחסים של
מסחר בין ערביי ישראל, וגם בשטחים למדינת ישראל, כאשר הטחינה עולה על
השולחנות. פתאום נשכחים קולות המלחמה.
מתברר שלעשות שלום , פתאום הופך לבעייה כל כך פשוטה, הרי האזרחים הם
אלה שעושים את השלום. ומה אנו מצפים ממשלת ישראל. אולי שגם היא
תואכל, טחינה של השטחים, ממשלה זאת פתאום תוכל לחייך.
אפשר גם להביא טחינה לכנסת, וכאשר כל חברי הממשלה והכנסת, יואכלו מהטחינה
הזאת, הם יגיעו לשובע.אפשר גם להכיל את הטחינה על מרכיבי האוכל בכנסת.
האם השלום לא יכול להיווצר. או מישהו שהוא ימני, הוא מוביל מערכות קיצוניות, הוא לא יודע להתפשר
הוא לא בדיוק יודע להנות מהחיים, כי הוא חושב כל הזמן על המלחמה.
שאלה למחשבה. בכבוד רב, אילה אילנה, עובדת בנק דיסקונט לשעבר. מחלקה משפטית.

למה לא משחררים את גלעד שליט.

למה לא משחררים את גלעד שליט.
הגיע זמן האמת, לאיזה שלום מתכוון ראש הממשלה, כאשר הוא ממשיך
ונותן לגלעד שליט, להיות בשבי. אני הייתי מייעצת לממסד שלנו, שיחיו
שבועיים בכלא, רק על מנת לחוות את המצוקה שאסירים, שחולי הנפש,
נמצאים בבתי כלא , בבתי-חולים . חווים.
ושוב לאיזה שלום מתכוונת הממשלה הזו, כי הפעולה הראשונית שראש ממשלה
זה צריך לעשות, זה לשחרר את גלעד שליט. או לפחות להביא את האו"ם , או ניצגים
מהאו"ם לבקר את גלעד בכלאו. תארו לעצמכם את המצב, להיות בכלא, אולי בחדר
אחד, בו אין לו גישה לחברה , ולא משנה איזה חברה, ישראלית או ערבית.
ולהעביר לנו את הרשמים מהפגישה הזו עם גלעד.
למה לא נשמע קול החרדים, או הדתיים במקרה זה, אותם חרדים שלומדים תורה,
או שמשקרים בעניין זה, למען הצלת מדינת ישראל, כאשר לא רואים אותם מעורבים,
בהצלת חייו של חייל ישראלי. מה בכלל עושים החרדים, שאנו לא מפסיקים לשמוע אותם,
בנוגע, לגניבות, לגילוי עריות, לאונס, למעשים מגונים. רבנים שעושים מעשים מגונים.,
רבנים אחרים שמאיימים ברצח על אזרחים אחרים. חברי כנסת חרדים שנמצאים בכלא, חברי כנסת אחרים
בדרך לכלא. למה לא נשמע קולו של שר הפנים בנוגע לגלעד שליט.
ראוי הדבר שחילוניים, יתחילו להשגיח על מעשי החרדים, החיים על חשבון הציבור הישראלי, שלא משרתים בצבא.
שכופרים באלהים, בזה שהם משתחווים לתמונות ולפסלים.
הגיע הזמן לפקוח עין על חרדים, אנשי חב"ד לדוגמא, שמה הם בדיוק עושים.
שמשתתים את התורה למען האינטרסים שלהם.
למה לא נשמע , קול חברי הממשלה, חברי הכנסת, בנוגע לנשים, בנוגע לנשים מוכות, לנשים
במצוקה, למען ילדים במצוקה. למען משפחות חד הוריות, למען עשיית צדק.
כל שאנו שומעים, על מחדלים בנושא זה או אחר. מה הממצאים בנוגע לשריפה בהר הכרמל.
למה לא שופטים את ראשי המחדלים האלה.
מה לגבי ההפלייה שחרדים עושים, קודם כל באהלם, כאשר הם מקדמים חרדים , כאשר הם מקדמים
את עצמם, מה לגבי ההפלייה והקיפוח שקורים בערים שלהם, בישוב עמנואל, או בישובים אחרים.
מה בנוגע לכפייה דתית. האם מותר להם לעסוק בכפייה דתית, על אזרחים חילוניים. כאשר
הם לא נוגעים בנושא הצבא, בחיילים של המדינה הזו. כמו למשל בנושא של גלעד שליט.

חב' גוגל כמה שאתם גדוליח, אתם קטנים קטנים.

אילה, אילנה אנג'ל נגד בנק דיסקונט סניף ראשי תל-אביב, סניף דניאל בת-ים.

אילה, אילנה אנג'ל, נגד בנק דיסקונט, סניף ראשי תל-אביב, סניף דניאל בת-ים.

באשר לי שעבדתי בסניף המרכזי, במחלקת עו"ש.ולאחר מכן במחלקה המשפטית במרכז,

כאשר היום אני מבקשת פיצויים,

על הרבה שנים ,של הרבה ימים של עוגמת נפש, (היו ימים אחרים שנהנתי לעבוד בבנק,

כאשר קיבלו אותי שם בחיוכים, ובנחמדות) אלא שימים אלה התחלפו, כאשר הפכתי

למוקד לקינאה, מטעם הפקידות שם, שלא נעם להם, שהמנהלים העדיפו אותי, וחיפשו

לשים לי רגל בכל מקום.

כאשר עברתי למחלקה המשפטית, וביקשתי להוכיח את עצמי, והייתי עובדת , ומנהלים

ועורכי דין ביקשו את עבודתי בשבילם. גם שם ,החלה רכילות כלפי, בכל דרך שהלכתי בה,

כאשר כל רצוני היה לעבוד, לצד עורכי הדין שם, ולהביא משכורת הבייתה. באותם ימים,

בהיותי נשואה, בעלי לשעבר לא עבד, ועל המשפחה נפל עלי.

כל שביקשתי היה לעבוד במסירות, ולהביא פרנסה הבייתה, אלה שהיו לי בעיות מבית,

וגם התגרשתי, וגם עברתי מהדירה שלי בתל-אביב, לדירה של אבי (ז"ל) ואימי, בהתאם

להסדר שהיה במסגרת הגירושין.

עברתי תקופות רעות בחיי, ובטח שלא הייתה לי סיבה למסיבה, וכל בקשתי היה להתפרנס

בכבוד, נעזרתי בלשכת הרווחה, באותה עת (מחלקה שנקראה משאבי אנוש) ,אבל היו לי קשיים,

מבית, הילדים היו איתי, והייתי אחראית להם, בעלי לשעבר, היה מתייחס אלי , לא יפה,

והתחלתי לקבל תלונות על הילדה הקטנה שהייתה בגן בשכונה בה אני מתגוררת, בנווה חוף בעיר ראשל"צ.

ואני התחלתי להעדר מן העבודה, דבר שטרם להרבה תקרים מצד המחלקה המשפטית בה עבדתי,

כולל הרכילות שהתחילה עלי, ולא ידעתי מה לעשות ואיך לעצור אותה. כאשר אני מסובכת מבעיות מבית,

ואני מגיעה לעבודה, מטופלת מצד מחלקת הרווחה. וכל בקשתי לעבור בשלום את התקופה הזו.

הייתי בטוחה, שמצד מנהלי המחלקה יבואו לקראתי, ויוותרו לי , וכך אוכל להמשיך לעבוד, אך

לא כך היה, הפקידות במחלקה, חיפשו אותי בכל מקום, על מנת להלשין עלי, וחלק ממנהלי המחלקה,

ביקשו את רעתי. וגם שהגעתי הבייתה, הרגשתי לא נח, כי הרכילות הגיעה עד לבית מגורי.

ולא ידעתי את נפשי, ומה לעשות. המצב החמיר כשאמרו לי שהבת שלי לא תוכל להמשיך להיות בגן,

שהיא שאתה בו. באותו זמן, הייתי מטופלת בבריאות הנפש בעיר ראשון לציון.

ופתאום מצאתי את עצמי לא ראוייה במקום העבודה, כאשר מנסים להיפטר מימני.

כאשר אני מטפלת בילדי, כאשר גם אומרים לי (עובדת סוציאלית, מטעם השכונה,), שאני גרה בה, ,רוצים שהילדה הגדולה, תעבור לפנימיה,

כאשר אני לא מבינה מה עובר עלי, ולא ידעתי את נפשי מרב צער. על מה שקורה לי.

אני מבקשת היום פיצויים מטעם בנק דיסקונט, שלא ממש עמד בשבילי, כאשר הייתי בתוך המצוקה,

שלי, על הוצאת דיבה,בכל הבנק, ובכל המדינה. , שהייתה כלפי, ולא הבנתי על מה. כי לא עשיתי שום דבר. על פיטורי ממקום העבודה,

בצורה שרירותית. כאשר אני מרגישה נחותה ובלתי מקובלת. על משפחה שפתאום בעקבות כל המסיבה הגדולה,

לא בדיוק לצידי. כאשר אני ממשיכה להיות מטופלת בבריאות הנפש . וכולם מאשימים אותי ,אבל על מה.

אולי כי לא הייתי העובדת המושלמת באותו זמן, אבל הייתי מוקפת בבעיות, וזו לא עילה לפטר אותי. ואם

פיטרו אותי למה לא שילמו לי פיצויים , כמו שהייתי אמורה לבקש מהם.

גם מכתב המלצה לא קיבלתי, כמו שהייתי אמורה לקבל. ונכתב שם, דברים שלא תאמו למציאות. היה כתוב שם,

שעבדתי בתור טלפנית. ולא כך היה, עבדתי בתור פקידה, ועוזרת למזכירה, כאשר עברתי לעבוד בספרייה, של

אותה מחלקה משפטית. עוזרת ופקידה בביטוח רכב.

המצב הגיע לידי כך, שגם בהיותי באזרחות, כאשר אני מרגישה שהרכילות כלפי, והוצאת הדיבה הייתה בכל מקום,

ואני חסרת אונים, ורק בוכה ומתפללת. גם שלא עבדתי, והמשכתי להיות לקוחה של הבנק. המצב היה דומה.

כי כל בנק דיסקונט ,קיבל אותי כאשר אות קין כתובה על מצחי. ובכל מקום אני שומעת צחוקים, ובדיחות(בשפה פסיכיאטרית נקרא הדבר בשם סכיזופרנייה, פראנוייה).אלה שהדברים קרו במציאות(אדם שרודפים אותו, הוא
חש ברדיפה אחריו, כי לרדיפה הזו, נלוואת, התנהגות מפלה, יחס לא הוגן, וזה מה שהיה לי בהיותי עובדת בנק,
וגם כשהמשכתי להיות לקוחה של אותו בנק, הרגשתי את הרדיפה, את היחס המפלה אותי, את הלעג, ואת הקיפוח).

כאשר אני מרגישה מושפלת, אבודה, חסרת אונים, בלי פרנסה(באותו זמן ניתן לי ביטוח מבנק דיסקונט, כביכול

שאני חולה בסוג של מחלת נפש)

כתבתי מכתבים גם לבנק, נסעתי לפגוש את הוועד ,ולחפש הבנה למצבי. אך בכל מקום , נסגרו הדלתות בפני.

היום כשאני כותבת שורות אלו, השעה היא 4,30 בלילה, אשר אני לא יכולה להירדם, מרוב מחשבות על מה שיהיה איתי. כאשר לא היה אינטרנט, כאשר אף אחד לא היה לצידי, כשכולי בוכה מעוולות, שנעשו כלפי. כאשר לכל מקום שאני הולכת, אות הקין
מלווה אותי. ואנשים מתייחסים אלי כ-סוג ב, או ג, או ד. כשאני כותבת שורות אלה, כשאני בוכה מבפנים ומבחוץ, כאשר
אני חושבת, אבי נפטר מעגמת נפש, אחותי נרצחה פה במדינה, כשאני חבולה היום גם נפשית וגם פיזיתכאשר היום, אני סובלת מבעייה ברגל, אני שהייתי טיפוס אופטימי , שאוהב לרקוד , וכשאני רוקדת אני שוכחת את הכל,וזה בלשון המעטה, שעברתי פשוט שואה מצד המדינה, מצד השכונה, שעשתה בי לינץ, מה מדינת ישראל עוללה לי, כי אולי אני אזרחית טובה יותר מכל המדינה הזו. כשאני מרגישה שיש בי אצילות נפש. כי הייתי נאמנה למדינה. שירתתי
בצבא בתפקיד, שלא אני ביקשתי, בתור חיילת חיב"ה. כאשר גם היום אני נמצאת בשום מקום. כאשר נותקו לי קשרים וחברויות,
עם אנשים.כשאני לא בריאה היום, שאני ללא עבודה ופרנסה, שגם ביטוח לאומי לא רואה אותי ממטר, שמוסדות לימודיים, סגרו לי את הדלתות לא לפני שגזלו את כספי. כאשר כל החברה הישראלית מנצלת אותי ואת כספי.
אני פונה היום אל מנהלי בנק דיסקונט הבכירים, למה עשו לי את העוולות האלה, ולמה הגיע לי כל היחס הדוחה הזה והמשפיל,
(כאשר פניתי אליכם במכתבים ולא עניתם לי) אני דורשת היום פיצויים מבנק דיסקונט, בסך של 1,0,000000, על הרס חיים,
של משפחה, שלי ושל ילדי, שהיום מרוחקים מימני, על אי קבלת הטבות מבנק דיסקונט, גם כאשר פיטרו אותי. על עוול שנעשה
לי במשך שנים. על עלילת דם כלפי. אינני יודעת אל איזה עורך דין אוכל לפנות. כי מי יוכל לעמוד נגד בנק דיסקונט הגדול,
אני פונה אל המצפון שלכם, שהרסתם חיים של בן אדם, אדם תמים, נאיבי אולי, שרצה להסתכל אל החיים בחיוך. שצחק
כל הזמן, עד שהגיע הזמן שהוא רק בוכה. כאשר אני היום בת 59, שנותי הטובות ביותר ,עברו עלי מנגד. וחייתי את חיי ,
כשאני בתוך האדמה שמדינה זו זרקה אותי אליה. ואשר עד היום אני לא יכולה להרים ראש.ולחייך אל העולם, שאוהבת את
הטבע, שאוהב את השמיים, את הדברים הפשוטים שיש באדם, את האהבה שלקחתם לי אותה. את ילדי, שרואים אותי היום,
דרך משקפת אפורה. כאשר אהבתי את האנשים ,ואנשים אהבו אותי.עד שהפכתי לבדיחה.של מדינת ישראל.
בכבוד רב, אילה.
העתק: בתקווה שיקראו מכתב זה, לנשיא המדינה מר שמעון פרס.

העיר ראשון לציון, סדום ועמורה , השכונה העיקרית שכ' נווה חוף.

העיר ראשון לציון סדום ועמורה

ביחוד השכונה העיקרית, שכ' נווה חוף, פאבלו אספניול.

השכ' שאולי כשאתה מגיע אליה, אתה חושב על חוף הים והים עצמו,

שאם נדבר על הים עצמו, אין בים הזה שובר גלים. והגלים מתנפצים על האנשים,

לכאורה מה רע, אלה שמגדירים שטחים של ים ,במקומות מצומצמים, ובאותם

שטחים אלה, אמורים התושבים, תושבי חוץ להתרחץ.

לגבי חוף הים עצמו, ישנם את המסעדות, את המדרכות, אולי את ריקודי העם.
במסעדות, ישנו אוכל לא כשר, ונשאלת השאלה אם רוצים לאכול אוכל כשר,
איפוא אוכלים. האם זו עיר יהודית. מזמן מדינת ישראל היא לא עיר יהודית,
ובכל מקום אוכלים מאכלי ים, שרימפסים(כשאני הוגה את המילה, אני מתחלחלת.)
איפוא באמת קיימות הערים היהודיות ,או שפסו מן העולם. ולמה אנו ממשיכים לקרא
למדינת ישראל, מדינת ישראל היהודית. כאשר בטלוויזיה, הכל עובר, וממשיכים להכין תוכניות
עם אוכל לא כשר, לא יהודי, למשל(לאכול חזיר) וכאשר אנו מוכנים לכבד, את האזרחים הרוסיים.
איפוא החרדים שימחלו על זה, כאשר הרב עובדיה יוסף, מהתל בנשים, מוציא בדיחות על נשים.
האם הוא באמת אוהב נשים. חרדים שחרדים על שמירת שבת, האם הם באמת לא יודעים,
על אכילת אוכל לא כשר, לאכול חזירים. או שמירת שבת עולה על הכל.
הכל מותר, מותר לרצוח , מותר לאנוס, מותר לעשות מעשים מגונים, מותר לגנוב.
אבל שמירת שבת מכפרת על הכל..
לגבי שכונת נווה חוף. המתפארת בבתים החדשים שקיימים בשכונה, על הבניינים שבונים.
על הנוף הקסום, שלא רואים אפילו את הים, כאשר מתחת לפני השטח, הכל רקוב, כאשר קיימת שם
כפייה דתית.(מה עושים חרדים בשכונה יהודית, חילונית) אם לא להחזיר את התושבים בתשובה
כאשר כמו שאמרתי, יד לוחצת יד, וקיימים יחסי ידידות בין החילוניים והדתיים, כאשר התושבים
היהודים לא בדיוק שומרים שבת, הולכים לים, נוסעים במכוניות, אוכלים אוכל לא כשר.
(אותו הדבר, להזכירכם קורה בהמון ערים ישראליות, למשל בני ברק, רמת גן על קו התפר)
כאשר כולם מוחלים לכולם. כאשר שכ' נווה חוף, היא שכונה של עבריינים(כאשר אני מקבלת את כל הבוץ לפנים)
היא שכונה של נערים חרדים, העושים מעשים מגונים(איך זה מתקשר עם החרדים בשכונה,לא ברור)
באשר לי שאני גרה בשכונה המון שנים(סובלת מנערים עבריינים, מתושבים רעים, המחפשים קורבנות, ולמעשה
מצאו בי את הקורבן שלהם. כאשר כולם משתפים פעולה, נגד יהודייה אחת טובה, הטובה , אני מאמינה
יותר מכל תושבי השכונה הזאת. כאשר משווים לשכונה מראה של שכונה טובה, ולמעשה מסתובבים פה בלילה
עבריינים, נער שלא עוסק בשום דבר ולכן מציק לתושבים בשכונה, אני מאמינה שהשכונה הזאת מכורה לסמים,
וכאשר כל הזבל של המדינה , מתנקז לעיר ראשון לציון ולשכונה הזאת.
דיירים שלא מאמינים באיכות חיים,(חלק גדול מהם) כאשר אנו צריכה להתעמת עם וועד הבית, והתושבים בבניין
על ניקיון, על טיפוח הגינה(שמגיעים לכל דייר ודייר על פי חוק), כאשר ברחתי מהשכונה הזאת לכמה שנים,
כי ידו אבנים לתוך הבית שלי ונמצאתי בסכנת חיים. וחזרתי כי חשבתי שאחרי כמה שנים המקום ישתנה , התושבים
ישתנו, אבל טעיתי, כשחזרתי לשכונה, מצאתי כי חזרתי לעיר נעורי, ואות הקין על בגדי ומצחי, חזרו גם.
אני מוצאת , שהשכונה הזאת מסתירה דברים, ומחפשת קורבנות להתחבא בהם. כאשר המשטרה לא מתערבת,
והגעתי עם התלונות שלי עד למפקד המשטרה ,סגנו בעיר ראשון לציון(אני מדברת על המון שנים לפני בערך 12 שנים)
ואותו המצב קיים גם היום. כי אולי המשטרה משתתפת באורגיות הנעשות פה בשכונה.
ולסיכום, אני קצתי בשכונה הזאת שלא מאפשרת לי לחיות אפילו יום אחד, הדאר במקום(שפרצו אליו כמה פעמים) אולי
יעזור לראות את המצב בשכונה. אבל גם אין לי אפשרות להתגורר במקום אחר, גם כי אות הקין מלווה אותי ואת חיי.
אני רוצה להעביר מסר לכל המדינה ולכל העולם על אותה שכונה פאבלו אספניול. המצטיירת כמקום מכובד,
אלא שהדברים הם אחרת, כאשר מתערבים לי בקשרים שלי עם אחרים, כאשר חודרים לפרטיות שלי)
נמאס לי בכבוד רב, אילה, אילנה נווה חוף, ראשל"צ.

מיהם האוליגרכים ומה אנו יודעים עליהם

מיהם האוליגרכים ומה אנו יודעים עליהם.

אני מצהירה על עצמי כי אינני אדם קנאי, או לא הייתי מעולם. אבל כשאני רואה,

את העוולות שקורות פה במדינה, ובנוגע לי שאני מקבלת קיצבה מטעם הביטוח לאומי,

שכר זעום, כך שאני צריכה להסתמך גם על החסכונות שלי, שהולכים ואוזלים. כאשר

המדינה הזאת לא רוצה להעסיק אותי בעבודה עם משכורת מכובדת. אני שואלת את עצמי,

כיצד הגיעו העשירים במדינה,(בעולם, ) לעושר הזה שלהם. רבות נאמר כי מי שעוסק במסחר

כל שהוא, הוא כנראה גם גונב, כי אחרת הוא לא היה עשיר. ואני מעידה על עצמי שאני

לא גונבת וגם לא משקרת, אולי בגלל זה אני ענייה ,היום וגם סיבות אחרות.

ובקשר לאוליגרכים האלה, האם הם שילמו את כל חובם למדינה, אם בנוגע למס הכנסה,

אם בנוגע למס ערך מוסף, אם בנוגע להטבות שהם מקבלים כנראה מעם הממשלה, ששותפה כנראה

לעושר שלהם.

אני מכירה את הזמר אייל גולן, רק מהשירים שהוא שר, אני אוהבת את השירים שלו, שהוא שר גם על מקופחים,

על אכזבות מאהבה ושירים אחרים. אני גם עוכבת בעיתונים על עסקים שהוא מנהל. אבל האם הזמר הזה לא גלש,

כאשר הוא מרוויח מיליונים, אנו שומעים שהוא מקבל שוחד מטעם מס הכנסה, ואולי גם ממקורות אחרים.כאשר רשות השידור הטלוויזיה מגבה אותו, ונותנת לו שעות רטינג.

כי כסף ,שלטון, וכח, חד הם. האם איל גולן נקרא אוליגרכך, אינני יודעת , אבל אני נותנת פה דוגמא,

לעשירים שהכסף שבידם הופך להיות לדבר לא חינוכי, לדוגמא אישית לא טובה, האם כשמציגים פה , את

האירועים של האוליגרכים, מה שמדובר בחתונה , או אירוע אחר, על עוגה שעולה המון שקלים. האם לא

מדובר פה במאפייה רוסית או אחרת. האם המאפייה הרוסית או אחרת, הם דוגמא לנוער שלנו היום, אם מדובר,

על הרצח שאירע למשפחה אחת שנכחדה מן העולם, על ידי רוסי או אולי המאפייה הרוסית, שהרי למאפייות אין גבול.

מה הנוער של היום לומד, כאשר ממשלה משתפת פעולה עם מאפייה רוסית אחרת. מה לומד הנוער היום על איך

להתעשר במהירות ולא משנה המחיר שמשלמים. כשאותו נער, מבוגרים רואים את הזמרים הללו שממלאים,

את קיסריה או מקומות אחרים, כי הם חוזרים לבית שלהם ,ורואים את עצמם כעניים, לעומת העושר של אותם

אוליגרכים.(כאשר הטלוויזיה מתמקדת בעושר שלהם) במקום להביא דוגמאות משכבות עניות, בינוניות ואיך

לעזור להם. וכאשר אנו שומעים על החינוך בישראל שנמצא במקומות האחרונים. כאשר מגדלי אקירוב מנקרים לנו

את העיניים, ואנו שואלים את עצמנו מי באמת מתגורר שם, ולמה זה קורה. אם זה שר הביטחון, שמנקר לנו את העיניים,

במקום להביא דוגמאות טובות של חינוך, כמו למשל, למה הוא לא היה במקום , של האירוע של המרמרה, מה אנו

יודעים על חינוך, איזה דוגמאות שר הביטחון מביא לנו לחיים, אולי את מלחמת עופרת יצוקה, או מלחמות אחרות.

מדוע הפער הענק הזה בין מיליונרים ובין עניים שלא גומרים את החודש.

אציין פה דוגמא למעשה טוב ולאוו דווקא מטעם הממשלה(שאנו רואים ושומעים שאף פעם הם לא נמצאים במקום) הדוגמא

של ראש העיר לשעבר ניצן(ראש העיר לשעבר של העיר ראשון לציון) אינני מכירה את ראש העיר הזה, אבל הוא דוגמא היום(כאשר הוא מעוניין לקחת את העיר לוד, ולהשקיע בה, למרות העוני, למרות האוכולוסייה הערבית שנמצאת שם) אני הייתי

מציינת זאת לשבח, על מנת שכל אחד יקח דוגמא.

לחוסר הדוגמא שמפגינים כל הממשלה והכנסת של מדינת ישראל.