יום שבת, 6 בנובמבר 2010

קבוצות חלשות במדינת ישראל, חיות במצוקה כלכלית,

קבוצות חלשות במדינת ישראל, חיות במצוקה כלכלית.
היום נצרף את הקבוצה המוקצנת של נשים במצוקה, של נשים מסורבות גט, הנקראות
נשים עגונות.
אותן נשים , חיות להם במסתור, מפחד מפני בן זוג אלים, שמה יבקש את הילדים, שמה
יפעיל לחץ נפשי על אותם נשים. נשים לא יכולות לקבל גט, כי כנראה הכתובה וגם הרישיון
לגט נמצאות אצל הגבר. ומדוע לא אם הכח הגברי במדינה, נמצא בכל מקום, כמובן גם בממשלה,
שרוב השרים הם גברים ו-2 ,3 נשים הם שרות. כאשר יש בכנסת ישראל רוב גדול של גברים,
איכה יתקבלו חוקים הטובים לנשים. ושגם השרות וגם חב' הכנסת הם לטובת הגברים.
האם לא הגיע הזמן לחוק שיוויוני, כאשר אחוז המיליונרים גם הם גברים, לעומת נשים שצריכים
להיות בבית, לטפל בגברים. וגבר שמגיע מעבודה הבייתה. אשתו צריכה להטביל את הרגלים שלו באמבטיה
כי הוא עייף ורצוץ מרב עבודה.
הגיע הזמן לשינוי. הגיע הזמן לריבוי נשים בממשלה, בכנסת, בעמדות כח , נשים יתרמו ליותר רגיעה בממשלה,בכנסת.
נשים יתרמו לכח שיניע את המדינה קדימה. מאחר ונשים סוחבות את הילוד 9 חודשים, הן מוכנות יותר לסבלנות ולסובלנות.
כאשר מי שמנהל היום את המדינה הם קבוצת מאפיונרים , קבוצה של חרדים, שמהוות כח בקואליציה ומשחקות עם מדינת
ישראל, בזילות, בזה שהם מהווים לחץ לממשלה, בקביעת חוקים. וכל מה שהם צריכים כנראה לעשות, זה לשחק את
תפקיד "הנותנת ולא נותנת". כאשר החוקים המתקבלים בממשלה , הם כולם אינטרסים פוליטאים, ושהממשלה המולכת
אפילו לא נמצאת במליאה, כאשר מחוקקים חוקים, וחוקים נופלים על מיעוט הצעות של חברי כנסת. כשהמפלגות החרדיות,
הדתיות. מוכרים את הקול שלהם למרבה במחיר.
מדינת ישראל עומדת היום במקומות נמוכים בעולם אם זה בבחינת חינוך, או דברים אחרים.
הגיע הזמן לעזור לדור המחר לסטודנטים, המקבלים דוגמא רעה מצד הממשלה, בקשר לחוקיות, בקשר לכל דבר במדינה.
הגיע הזמן לעזור לסטודנטים הקוראים למחר יותר טוב למדינת ישראל, ולעזור להם אם זה בחקיקת חוקים לטובת הסטודנטים
העניים, לא לאלה שמקבלים דמי חנוכה מצד הוריהם שיכולים לעזור להם. אלה לקבוצת נערים נערות גם מהפירפרייה, לעזור לסטודנטים בהטבות, בקבלת מילגות לאותם סטודנטים, שחייבים גם לעבוד וגם ללמוד.
כאשר הנושאים במשרות של המרצים, המורים, מנהלי אוניברסיטאות מקבלות סכום עתק, לפי דברי חב' הכנסת נסים זאב.
ונושא זה לפעם אחרת. בכבוד רב, אילה אנג'ל, ראשון לציון, שכ' פאבלו אספניול.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה