יום שישי, 20 באוגוסט 2010

מאפייה ישראלית בישראל האמנם.

מאפייה ישראלית בישראל - האמנם.
האם קיימת מאפייה בישראל, אני בידעי שרודפים אותי, אני מחברת במשך שנים את הפאזל של חיי.
ואני שואלת שאלות , כל חיי, אבל ממשיכה בדרך , המדרדרת אותי מטה , מטה.
בישראל כבר מזמן איבדו את התמימות שביופי של פרח, עץ , גינה יפה. ונותרו עוד בודדים שסוגדים לשמש, לירח,
לרומנטיקה, לחברות יפה בין גבר לאישה, דומה שהכל עכשיו פורח על שדות הכסף הירוק, והצהוב, או איך
שתרצו לקרא לזה. תקופת עגל הזהב, כולם סוגדים לכסף.
ואני מעידה על עצמי שעדיין מתלהבת משחייה בים, בהליכה על החוף שליד הים, להביט באנשים, לראות פרח יפה,
עץ יפה ירוק, דשא ירקרק(ואני לא מדברת הדשא שליד הבית שלי , שלא קיים במציאות. ואני מנסה להבין למה,
למה לא מגיע לי , דשא רענן ליד הבית שלי(ואני יודעת שאסור לתת מים) אבל קצת ירוק בעיניים , קצת צבעוני, קצת
פרחים יפים.ואני מקווה עוד להגיע לחזון הזה.
ואני מתכוונת שקיימת מאפייה ישראלית, שיש לה גרורות עם המאפייה הרוסית הקיימת פה בישראל, וזה נשמע, כמו שדיברנו
על גנים, בתי ספר. לא אבל מאפייה ישראלית שמקיימת קשרים עם מאפייה חרדית, אתיופית, שיש לה גרורות גם במשטרה,
גם בממשלה, גם בכנסת, גם בבתי משפט, בקיצור כל מדינת ישראל שייכת למאפייה. ואני שואלת את עצמי, האם המאפייה הזו,
פועלת גם על משפחות חפות מפשע.ואם זה מאפייה הרי אנו יודעים באיזה שיטות היא מפעילה לחצים. ואולי ואני יגיד שגם חברות אינטרנט מעורבות בזה. וכי למה ילדי לא מאמינים בי, אני שאהבתי את כולם, גם חבר וגם אוייב, ושואלת ושואלת,ואני רואה את הזעם בעיניים שלהם,
אני מבקשת בזה לשתף את כל אזרחי מדינת ישראל , ה ש פ ו י י ם, שאני רוצה להאמין שאולי נשארו מעט, בשאלות שלי,
על מדינה שממשיכה להתעלל באדם חף מ פ ש ע. שכל רצונותיו בחיים היה לבנות את עצמי, להיות נשואה להביא ילדים באושר,
אושר שלא זכיתי לו בהיותי ילדה ועד היום. אבא ש ה י ה ניצול שואה, יותר נכון פרטיזן שראה את כל משפחתו נרצחת ע"י הגרמנים, שלא זכיתי להכיר את משפחתו של אבי, אולי דוד אחד או שניים, של אבא שראה את ביתו נרצחת כאן במדינת ישראל(רחל הלר) ושנפטר בסופו של דבר מצער, מתסכול על מדינה שלא קיבלה אותו כניצול שואה, בזה לו כאשר עשתה אותו פועל,
כאשר בפועל הוא היה המהנדס של המפעל ולא הכירו בו.
אני מבקשת ממשלת ישראל, כנסת ישראל, נשיאי מדינה היום ולשעבר, שקברו אותי כאשר הכניסו אותי לבית חולים לחולי נפש,
ואם בכלל הם ידעו שאני דור שני לשואה אבל אולי אותם זה לא מעניין , כי מי הוא ניצול שואה, סתם בן אדם, שדנו אותו למוות. וכנראה שגם דור שני לשואה לא מעניין גם בתי חולים לחולי נפש, כי הרי חרדות, פחדים, זה שייך למישהו אחר לא לניצולי שואה, לא לדור שני לשואה, ואולי מדינת ישראל רצחת את משפחתי כמה פעמים, רצח אבי (רצח אופי) רצח החיילת רחל הלר, על שום מה היא נרצחה(אבקש את תגובות הקוראים, בבקשה עיזרו לי לראות את רוצח אחותי) ואותי שרצחו אותי גם נפשית וגם פיזית. ואני מדברת גם על בנק דיסקונט (אני רוצה תשובה , למה פיטרתם אותי מהעבודה, מה עשיתי, מה עוללתי)אולי תחזירו אותי לעבודה בבנק לא לפני שתשלמו לי פיצויים על כל מה שעוללתם לי. מעוניינת בזה, ללמוד לימודים גבוהיים באוניברסיטה,
אך מהיכן הכסף, מחפשת עבודה בכבוד שראוי לי, בכבוד רב, אילה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה