מדוע אני מתעכבת על שכ' נווה-חוף,.
לגור בה. עברתי להתגורר בעיר רמת-גן, ומשם עברתי לגור בבת-ים.
כשגרתי בשכ' עצמה, הייתה לגבי עויינות מצד התושבים, ולא הבנתי שום דבר , ממה שקורא.
מאחר והפוליטיקה החלה לעניין אותי, הייתי כותבת על לוח שנועד לפירסומות וכו. על המצב של
המדינה , מצב כלכלי, מצב חברתי. ולא הבנתי , כי פתאום הייתי נתונה לעבריינות של תושבים במקום,
יותר נכון של נער עבריין בשכונה שרדף אחרי לכל מקום, וגיחך עלי וצחק עלי. ולא ידעתי מה לעשות.
פתאום הרגשתי את עויינות התושבים אלי , ולא הבנתי למה. הייתי מתלוננת במשטרה, והשוטרים גם הם גיחכו
עלי. הרגשתי את עצמי מאויימת, דבר רדף דבר(באותן שנים, הייתי מאושפזת בבית חולים פסיכיאטר ולא יכולתי
לחשוב על מה שקרה, כי הייתי נתונה בבעיות במשפחה עצמה) הייתי שולחת מכתבים לכנסת לממשלה, ואף אחד ,
לא ממש הקשיב לי, הדברים היו חמורים, כי אותן נערים התחילו לזרוק על אבנים לתוך הבית, ילדי (שלא היו גרים איתי) היו
באים לבקר אותי וגם הם היו נתונים לעבריינות הנערים והתושבים, ועד שביתי ושני ילדי האחרים, אמרו אמא את חייבת
לעבור מהשכ' הזו כי יכול לקרות לך משהו.
אני מספרת זאת, כי שחזרתי לשכ' חשבתי שהדברים נשכחו, אבל לא, העויינות עדיין ממשיכה. ותושבים ממשיכים לגחך עלי
ואנה אני באה.
אני מפרסמת דברים אלו, כי השכ' הזאת מתיימרת להציג את עצמה כשכ' טובה, שאין בה עבריינות, שהרבה דברים רעים
קורים פה בשכ'. ואני רוצה להביא את השכ' כמו שהיא, תקראו לזה נקמה, תקראו לזה דבר אחר שכל העולם ידע,
שהשכ' מטעטפת בכבוד שלי, כי מאז שחזרתי הנה לשכ' השכונה פורחת, בונים בה בתים גבוהים . ואני לא יכולה גם היום
להסתובב בשכ' לבדי, עדיין אני מרגישה את העויינות, את הפחד, מרירה בתוך תוכי. ומקווה לימים טובים יותר.
בכבוד רב, אילה. הייתי מבקשת תגובות לכתבה. ila.heler@gmail.com/
באמת שכונה בעייתית. גם אני גרתי בה פעם ועברתי דירה ברגע שהתאפשר לי.
השבמחק