לידיעת העולם הגדול - ממשיכה להיות נרדפת

ממשיכה להיות נרדפת
האם זה הגיוני שאני אילה אנג'ל ממשיכה להיות נרדפת ע"י החברה בישראל, הוצ' לשון הרע, כינויי גנאי, השפלה,רדיפה עד כדי סכנת נפשות.אני עייפה ומותשת ממלחמות , מרדיפה אחרי(אישפוז כפוי), מישראלים שמדביקים לך כינויים ושמות. אני חרדה מהלילה שבו לא אוכל לישון , מפחד מהיום הבא, מהתמודדות עם יום המחר, עם משכורת שלא מספיקה לשום דבר, מחיים שאני לא חייה אותם כי רוב הזמן אני עסוקה בהתמודדות עם החיים. עם מדינה שסוגרת לי דלתות יום וליילה, עם מוסדות ציבור ואנשים שמזלזלים בי ופוגעים בי , עם בדידות איומה שנכפתה עלי, על חדירה לתוך חיי הפרטיים, על התערבות בזוגיות. (על הרחקת הילדים מימני, על חוסר האמון של בני משפחתי אלי, על חשדנות אלי, על התייחסות מחפירה אלי)על תפיסתם עלי כדמות הרחוקה מדמותי האמיתית.
והאם זה הגיוני שבנקים(בנק הפועלים, בנק לאומי) שרדפו אותי ובראשם בנק דיסקונט(שעבדתי בו במשך שנים ופוטרתי על לא עוול בכפי, והמשכתי להיות לקוחה של אותו בנקמאחר והם לא איפשרו לי אחרת, כי הם שמו אותי ברשימה השחורה וכשביקשתי להתקבל לבנק אחר לא קיבלו אותי.), ממשיכים לנהל את עסקם ללא הפרעה והקהל הישראל פוקד
אותם והם ממשיכים להתעשר ולהתפרסם ולצבור כח ושלטון ע"ח קורבנות.,
בתי חולים פסיכיאטרים שרדפו את מטופליהם
מעבר לשטח בית החולים והפריעו להם לתפקד בציבור,ולהיות כאחד האדם. בעוד הם ממשיכים במעשיהם השפלים, רדיפת
חולים , התייחסות לחולים, מטופלים בצורה תת אנושית , מטופלים שהיו שוהים בבתי חולים ולאחר מכן, דבקה בהם אות
קין . וביחוד חברה ישראלית חולנית המתייחסת בתת אנושיות לאנשים(רדיפה,חדירה לתוך חיים של אנשים), נכים, מפגרים, חולים במחלות שונות), שהיו מטופלים בבתי חולים, ובבתי חולים לחולי נפש, מיעוט אחר (ערבים,בדואיים, דרוזים, אתיופים, חריגים,עובדים זרים, זקנים, ילדים, נשים.)
. ממסד, בתי משפט
משטרה , עיריות,עובדים סוציאלים,ביטוח לאומי (רמת גן, בת-ים, ראשון לציון וכו)' שהמשיכו להדביק אות קין לאותם אנשים. שאלתי היא האם עולם זה צריך להמשיך להתקיים ולהמשיך באותה
מסורת לרדוף אנשים ולצחוק כל הדרך לבנק, או במסיבות או בחתונות. ואין דין ואין דיין.
אני תפילה לאלהים שיעשה משפט צדק עם אותם ישראלים שלא איפשרו לי לחיות בעבר ולא מאפשרים לי לחיות בעתיד.ובעצם מדינת ישראל שצלבה אותי ועודי בחיים.על מדינה שחייה על חשבון הטרגדייה שלי,
אישיותי, חיי הפרטיים, האהבה שלי וממשיכה לצחוק על חשבון קורבנות.אני מקווה שדבריי אלו יגיעו לעולם
ואנשים רבים בעולם ידעו מה מסוגלת מדינה לעשות לאזרחיה.אני מצרה על קורבנות כמוני(בארץ ובעולם) שלא הייה להם
את הכח להתמודד ומצאו את מותם אם אני מדברת על מטופלים שמצאו את מותם בבתי חולים לחולי נפש .כי לא הייתה שם את היד התומכת גם מצד בני משפחה.(אם אני מדברת על נשים שבעלים רצחו אותם, על ילדים שהוריהם רצחו אותם ועל סתם אנשים שמצאו את מותם מידי חבורת בריונים כאלה או אחרים) במדינה דמוקרטית .שחרתה על דגלה את רוח השיוויון והכבוד.