שלום לכולם.
הבועה שעוטפת את כל מדינת ישראל.
האם אני נשמעת לכם כבדיחה ,
שמעו סיפור במדינת ישראל חייה לה ילדה שמיום שהכירה את עצמה, הייתה
תמיד עצובה, כי אימה לא הייתה לידה, כי היא לא ממש הכירה את אחיותיה, אחיה, שנולד בחלוף השנים. כאשר הגיעה גיל גיוסה לצבא.
אביה ניצול שואה,ז"ל, שרצה בכל מעודו שבנותיו והבן הצעיר שלו, יגיעו למטרה הכי גבוהה, שאני יגיע למקום עבודה הכי טוב, דבר שבעצם נכשל, כי כשהוא רצה, שהבת שלו שזו אני
תגיע למקום עבודה הכי טוב, ולכן היא הגיעה לאיזשהו מקום, וכאשר רצו לפטר אותה ממקום העבודה, אבי הצביע עלי כי כך מגיע לי ואני לא הבנתי, כאשר הגיע זמני לצבא, ורצו לגייס
אותי כנהגת של בוס, הוא עשה איתי סיבובים על אופניים באיזור יפו ביום שישי, כאשר לא
היו רכבים על הכביש, כי הוא רצה שאני יהיה הנהגת הכי טובה בצבא, כמובן שגם נכשלתי במשימה זו, כי לא הרגשתי טוב תחת הביקורת שלו, ועברתי 9 טסטים לפני הגיוס, כאשר אותו מורה נהיגה מעביר אותי משבוע לשבוע ובעצם מכשיל אותי בטסט . ולכן לא הגעתי לגיוס כאשר אני נהגת, אלא כשוטרת חיב"ה. וכך אני גדלה כשאני לא מבינה שום דבר ממה שקורה אותי, ובעצם מרגישה את עצמי כילדה אבודה, כילדה תמה , שלא הסבירו לה אף פעם שום דבר. ובעצם אני ניגשת למורה פרטי , והמורה הזה בוטח בי ואני עוברת טסט בפעם הראשונה.
אבל הרגשת הכישלון מלווה אותי לאורך חיי וכל חיי עד הלום. כאשר אני מעוניינת בזוגיות, ולא יודעת להתנהל בזוגיות,( ואף אחד גם לא אימי ואבי ז"ל)לא מסבירים לי שום דבר, והקשר היחיד שיש לי הוא הקשר עם אלהים שבשמיים. ולא אני שואלת את השאלות,ולא אני מדברת
ומשוחחת עימו, ומקווה מאוד שהוא שומר עלי. ותחושת הכישלון מלווה אותי הלאה והלאה,
כאשר אני מכירה מישהו ואני חושבת שאני רוצה להתחתן, אני לא מסיימת את הצבא, כי אני הולכת להתחתן, ואני נופלת לפח, כאשר הארוס שלי מסרב להתחתן, כי הוא לא רוצה להתחתן איתי כי הוא רוצה את כל הבית לו(דירה שנקנתה על ידו) כאשר המילים של אימי , ואבי לאחר
מכן, שאת לא יוצלחית לשום דבר. כך גם כאשר( אחותי רחל הלר ז"ל), ואני רוצה לחבר זיכרון(מילים לזיכרה) אבי ז"ל, צורח עלי מה את עושה כאן,
אני מתחתנת עם בן זוגי שהיה, וגם פה אבי ז"ל מטיח בי מילים , את תראי שאת עוד תחזרי
אלינו. וכך חיי מתנהלים, כאשר המשפט הזה מלווה אותי, כי אני רוצה להתחתן, כי אני בורחת מהבית הזה, שאפשר היה להגיד עלי שהוא היה הבית הכי קר בעולם, בלי אהבה וחום, תשומת לב, פירגון ותמיכה, כאשר אימי הולכת אחרי אבי, וגם מצידה נושבת " רוח קרה" ומחפשת בית חם, בית שאני מוצאת אותו בבית של בעלי לעתיד. שם אני מקבלת חום, ארוחה חמה וחום של משפחה, וכל הזמן אני נזכרת במילים של אבי , ומקבלת בן זוג שהמטליות שלו ושל ההורים שלו, היא מנטליות כפרית, פרימטיבית, ואני מנסה לעשות הכל, רק להישאר בנישואין האלה, גם כאשר מתגלה לי הבעל, כאדם עיקש, לא הכי תרבותי לפחות בעיני,ועם מטליות ערבית, לא צברית כמוני. ויום בהיר אחד הוא , כאשר דריכינו לא נפגשות, ואני מנסה אולי קצת לשנות אותו, הוא מטיח בי את המילים, בואי נתגרש, ואני מתחילה להתחנן לפני שלא יעשה כדבר הזה, ואני בוכה ומתחננת כי הוא לוקח את האופנוע שלו ואני רוכבת אחריו בדרך לבית המשפט הרבני וכל הדרך אני נזכרת במילים של אבי ,ומבקשת אותו לא להתגרש. וגם כי אני מאמינה שאני אוהבת אותו, וכך אנו גרים אצל ההורים של הבעל שלי, כאשר אני בהריון ואנו הולכים לגור בדירה לזוגות צעירים. הנישואין לא מתנהלים נכון וכל הזמן יש מריבות ומריבות , ואני כאמור אף אחד לא מלמד אותי שום דבר, ורק התפילות והבקשות שלי בלילה ,אלהים עזור לי להמשיך את חיי. ואני חושבת שאני מאושרת, כי יש לי בעל.וילדים.
נזכרתי בסיפורי זה, ובחיי כאשר אני שומעת את הזמר, ששר את היזהר מימנה, וכאשר אותם זמרים הרוויחו הון על השיר הזה, שהתנגן בכל בית, כך נאמר, ואני ניזכרת, שאני הופכת לאדם מדמות שהייתי קורבן, ומנסה להתעלות על עצמי, וחייה על עקרונות, וחושבת להפוך לאישה חזקה, ששום דבר יותר בעולם לא ישבור אותה, ומתנצחת כלפי כל מי שרוצה לנצח אותה, אבל חייה בתודעה וברגשי נחיתות הכי חזקים, כי אני באמת לא שווה שום דבר, ואני מתחילה בביקורת על כל דבר.וגם כלפי המדינה, כי עוברת טרגדיות בחיים, כי אחרי אחותי ,אבי נפטר.
אבל החיים חזקים מימני, וכאשר אני מתגרשת סוף סוף, עם 2 ילדים ותינוקת, כאשר הגרוש ממשיך לאיים בכל דרך, וקיימת בדיבורים שלו אלימות מילולית, ואינני יכולה יותר להיות איתו.אני עוברת לבית אחר, ומקווה שחיי ישתנו, אך שום דבר לא השתנה, ואני מרגישה שאני נמצאת תחת שמועות , ואני בעצם לא מבינה שום דבר, כי יש לי את ילדי ואני צריכה לדאוג להם ,כי אף אחד לא בדיוק עוזר לי. וכך כאשר אני מכירה אנשים אם זה שאני מחפשת בן זוג, לחיים, שעושים מימני בדיחה. ואני לא בדיוק יודעת מה לעשות, ואין אף אחד שיכול להגיד לי מה לעשות, וכך אני ממשיכה לחיות את חיי, כאשר אני נלחמת בכל דבר, וכל דבר הופך להיות מלחמה בשבילי, גם כאשר אני נלחמת על חיי, על דמותי, על החזקת ילדי, וברבות הימים על השם שלי ועל הכבוד שלי, שנרמס תחת הרדיפה אחרי ועד היום.
