האם קיימת סתימת פיות במדינת ישראל.
כאשר אנו רואים היום מלחמת אחים מה שנקרא, מתנחלים קמים על יהודים , על חיילים.כאשר אנו רואים את הממסד הדתי, הממשיך ועושה אפליות נגד נשים, אני נזכרת
ברב עובדייה יוסף, שהיה מדבר על נשים, כמו שמדברים על חיות. ולמה אנו
מתפלאים היום , כאשר אנו רואים את החרדים , שלא מוכנים שנשים ישירו
לפני החיילים, כאשר אנו רואים את ההפלייה, הגזענות המתרבה נגד נשים.
ואז אני נזכרת, שלא נותנים לי לדבר, ולא לומר דברים, כאשר אנו שומעת,
כל מיני ניתוקים בטלפון שלי, כאשר אני משוחחת, עם אנשים , כשאני מרגישה
את ההאזנות לטלפון, ואני שואלת את עצמי, מה בדיוק מדינת ישראל רוצה מחיי.
ועד מתי, חיי ימשיכו להיות כמו ספר פתוח, והגעתי למסקנה, שהרי אין לי מה
להסתיר בחיי, לא רצחתי, לא גנבתי, ולא עשיתי שום דבר מכל הדברים, שחברה
ישראלית מלבישה עלי, וממשיכה. והגיע הזמן לשים את הדברים במקום.
הגיע הזמן לחברה בריאה יותר, לחברה ערכית יותר, חברה רוחנית יותר.
חברה בה יהיה מקום לכל אדם באשר הוא אדם. פחות חומרנית.
ואם הדוגמא צריכה לבוא מלמעלה, עלינו לדרוש זאת מהממשלה, השולטת עלינו.
כאשר אנו בוחרים בראש ממשלה, אנו מעוניינים בראש ממשלה, שידאג לנו לפחות
כמו אבא ל-10 ילדים, בתור דוגמא, אנו מעוניינים שראש ממשלה כזה ,ידאג "לכל ילדיו"
ולא יעשה אפלייה , בין אוכלוסייה כזאת או כזאת.
פחות ידאג לעצמו מבחינת החומריות שבדבר, וישמש דוגמא טובה של דרך רצינית ואחראית,
בה הוא מוליך את כל העם הזה,
מה שאנו רואים לא מוביל למקום הזה, אנו רואים את מעשיו של ראש הממשלה הזה, שהוא
יותר חושב, על מה שמוביל אותו, וזה האיומים של עם כזה או אחר.
ראש ממשלה שרוצה להיות בשלטון, חייב להתחשב בדרישות של העם שלו, על אוכולוסייה נמוכה,
שתחזיק את כל הבניין, ולספק לה פחות או יותר את צרכיה, אבל מה שאנו רואים, על ראש ממשלה,
הרוצה להחזיק בשלטון בכל הכח, והוא מדבר כל הזמן על בטחון חיצוני, והאם הביטחון הפנימי לא חשוב,שיכבה חלשה מתפוררת ולא תוכל להחזיק את הבניין.
כמו הביטחון החיצוני. כאשר אנו שומעים כל הזמן על שיכבה אם זה של ניצולי שואה, שנמוגים
מהעולם, על אנשים חולים המצפים למעט תקווה בארץ של טייקונים , האוכלים את כספינו,
על אנשים שאיבדו את מיטב ילדיהם במלחמות, ושוב מדברים על מלחמות, "לא שלנו", אלה של עמים אחרים,
המאיימים על מדינת ישראל. על ממשלה שמנסה להסיט את הדיבורים על צדק חברתי, ומדברת על מלחמות.
על עם ששרד את השואה, על משפחות ששרדו עוד מלחמות ומלחמות ומצפות למעט קצת שקט .
ופתאום מוכנים להעניק מקררים למשפחות עניות. האם על זה תמשיך להתקיים המדינה הפצועה הזאת.
הגיע הזמן באמת לצדק חברתי, על התקציב הבא, שבטוח ימצאו כספים במשרד הביטחון, לתת לאותם משפחות,
שאיבדו כבר מצלם האדם. הגיע הזמן באמת לצדק חברתי, לדוגמא ומופת ממשלה שאמורה לשרת את העם ולא מעם
שאמור לשרת את הממשלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה