יום שישי, 29 ביולי 2011

אני אילה אילנה אנג'ל מוחה בזאת על מדינת ישראל.

אני אילה, אילנה אנג'ל מוחה בזאת על מדינת ישראל.
מדינה שכאילו שכחה את עצמה, ומביטה על עצמה בעבר של השואה,
ומחפשת צידוקים בעולם, ככה עשו לנו, ככה התנהגו אלינו,
מדינת ישראל של היום מדינה של גזענות, אופורוייה והגיעה הזמן לומר
את האמת לעולם. מדינה שחייה על כבוד של בן אדם אחד שהוא אני,
שכל התרבות שלה, כל האומנות שלה מבוססת על חיי, על אישיותי
ועל הכבוד שלי, שמדינת ישראל רמסה אותו ברגל גסה, שמטאטאים
אותי מתחת לאדמה, שאני בקושי נושמת, כי לא נותנים לי לנשום,
שממשיכים לסגור לי דלתות בכל מקום.
רעיון המהפכה הוא הרעיון שלי שגובש ביחד עם אחד מקבוצת
רח' רוטשליד. שאמר לי נמאס כבר, בואו נעשה משהו, ואני אמרתי לו
את האוקי שלי. רוב הרעיונות אם לא כולם, הם רעיונות שלי, שהתבטאתי
דרך הבלוג שלי במשך שנים, שאני מדברת על גזענות, על קיפוח, על ירידה
ברמת החיים שלי, על התנהגות של ממשלה שהפקירה את העם שלה, על ראש
ממשלה אטום לחיים של האזרחים של המדינה. על ממשלה שלא עושה שום דבר,
כאשר אני רואה כל הזמן את ערוץ 99, ומביטה בלעג על מעשיה של ממשלה זאת,
על הישיבות שלה, על המליאה שלה, שהיא צחוק לכל דבר ועניין, כאשר בקושי מאיישים
אותה 30 חברי כנסת, ואולי איזה שר אחד. וכיצד מתקבלות החלטות. כאשר אני מנסה
בכל דרך להגיע לאנשים, שיקבלו אותי, אם זה לעבודה ואם זה בכל מקום, כאשר זורקים
אלי את כל הטינופת שלהם ומאשימים אותי בכל מיני דברים, עלילת דם שמתרחשת כל
הזמן אלי ואל ילדי ומשפחתם. כאשר אנו נרדפים על ידי המדינה הזאת. עד כדי סכנת חיים.
כשאני מספרת שאני גרה בעיר ראשון לציון, אשר משום מה פתאום צמחה לה מול עיננו,
ונוספו לה מגדלים רבי קומות, הסינימה סיטי, כאשר גרתי בבת-ים וגם שם הייתי נתונה לסכנת
נפשות, כאשר דיירים איימו עלי, כאשר המשטרה גם בבת-ים וגם בעיר ראשל"צ, מלגלגים עלי,
ואין לי אף אחד שיעזור לי, שילווה אותי, שיגונן עלי, כאשר כל תפילתי לאלהים שיעזור לי,
כאשר אני זועקת וצועקת לאלהים. ואף אחד לא שומע, ואף אחד לא מוכן לראות אותי ממטר.
כאשר כמו שאמר אחד מהחברה של צדק חלוקתי, המדינה עשירה אבל אף אחד לא רואה את העניים.
ופשוט נמאס לי, אז ידעו כולם, כל העיר ראשון לציון, אתם כולכם חיים על חשבון חיי ועל הכבוד שלי
השכונה נווה חוף, פאבלו אספניול, גם היא חייה על חשבון חיי ועל חשבון הכבוד שלי, כאשר לי אין
חיים.
כאשר ילדי הגרים ברחובות וגם עיר זו התפתחה באופן מאוד מהיר, כאשר ילדתי שגרה בכרמיאל
גם שם אנו רואים את ההתפתחות., כאשר רואים אותי ומחפשים בי כל קמט בשימלה, או דברים אחרים.
לא ביקשתי הרבה דברים בחיים שלי ואף פעם לא קינאתי באף אחד, אבל מגיע לי, מגיע לי לגור
בפנתהוז, לא אמרתי ארמון, אפילו כי זה מגיע לי, אבל לכל כיוון שאני הולכת סוגרים לי את הדרך,
ואני נמצאת בחוסר אונים,כאשר היום אני לא בריאה במיוחד, ולא יכולה לרקוד כמו שאהבתי
כאשר נכתבו השירים עלי שאני רוקדת לשמיים.)ולא אני שמתי בפי המשוררים, את השיר סינדרלה, אישה משמיים
כאשר אותם זמרים מרוויחים עלי הון עתק ,כי יש להם קול יפה(אבל עם מילים שהאישיות שלי בונה אותם, גם
אותם זמרים לא היו מגיעים לשום מקום. ואני אפילו יותר מוסרית מכל אותם זמרים(וגם כאשר הם סידרו
את מס הכנסה ודברים אחרים.) כאשר מתערבים לי גם בזוגיות , כאשר הורסים לי את כל הקשרים.
ולא הזכרתי את בנק דיסקונט שעבדתי אצלו,
שאני מבקשת פיצויים על התעללות
בפקידה, בלקוחה , כאשר הכל פונה נגדי, כאשר אות קיין מרחפת עלי בכל מקום.

תגובה 1:

  1. קרן אני פשוט נהנית לקרוא את הפוסטים שלך, כי את פשוט אומרת את האמת כל הזמן. כל הכבוד לך.

    השבמחק