אני תובעת בזה את בתי החולים תל-השומר, באר יעקב

אני תובעת בזה את בתי החולים פסיכיאטרים תל-השומר, באר יעקב. שמנציחים באנשים אות קין, לדורי דורות. כאשר אני חושבת, ואולי רק היום אני מתעוררת למה שאירע לי, בחיים. על מדינה שעשתה לינץ ביהודיה, ולאף אחד לא היה איכפת , שיהודייה זאת, אבלה על מה שאירע לה, כאשר החברה הישראלית ועד היום , הירשתה לעצמה לסרס יהודייה. ונשאלת השאלה, למה בתי חולים, מרפאות בריאות הנפש, עם הקיצבה המגעילה שלהם, אשר הורסת חיים של אנשים, שבטעות הגיעו למקום הזה, שנקרא בתי חולים לחולי נפש, כאשר אושפזה בכפייה(עד היום אין אני יודעת, מי אשפז אותי ולמה) כאשר היחס אליה, היה יחס דוחה ביותר עם הגיעה למקום, שנשפטה כמו אסירה, שרצחה איזשהו בן אדם, שאולי גנבה מיליונים, ומה בעצם קרה פה. כאשר פוטרתי בלי סיבה מתקבלת על הדעת מבנק דיסקונט(דברי רצוי שיגיעו לכל הבנקים בסביבה) כאשר בנקים משתפים פעולה ביניהם) שעוד בהיותה בבנק דיסקונט, לא עשתה שום רע לאף אחד, כאשר היא שומעת על שחיתויות בבנק זה, ואין היא מדברת, אלה שותקת, האם זאת הסיבה שפיטרו אותי. כאשר אתה יוצא מבית חולים פסיכיאטר, מדביקים עליך מדבקה " נ כ ה ", לא ברור למה אנשים שירדו כבר ברמה, בעצם הימצאותם בבית חולים פסיכיאטרי, כאשר הם הופכים לצחוק בעיני הסביבה, (בהיותם במצב נפשי ירוד) כאשר הם נתקלים ביחס של הסביבה הקרובה, של מטופלים אחרים, של הצוות בבית חולים זה, של רופאים ואחיות, של פסיכולוגים, של פסיכאטרים. כאשר אתה לבד, אתה נאלץ לשרוד בסביבה לא מוכרת לך, אתה צריך לשרוד, את יחס החולים באותו בית חולים. אתה לבוש בבגדים לא שלך, סוג של פיזמות, המזכירים את יהודי השואה, אתה לא מבין מה רוצים מימך, כאשר לוקחים מימך את הדברים השייכים לך, את הבגדים, את התיק שלך, את התכשיטים שלך, בקיצור אתה פתאום עומד מול מציאות מפחידה, כאשר אתה צריך להכיל את כל הרכוש שלך, את הבגדים, את הנעלים שלך, לתוך ארון קטן, שאין בו מקום אפילו לשניים. אתה נמצא במקום רחוק מהבית שלך, ואתה מחכה שאחד מקרוביך ,יביא לך בגדים מהבית, שיש לך שום דבר במקום הזה, ואתה צריך לשרוד את מה שיש. שגונבים לך את החפצים שלך, ואין לך למי לפנות. כאשר במקום זה אתה הכי הרבה זקוק לחום ולאהבה, ובמקום זה,מאכילים אותך תרופות ואוכל שלא בדיוק אתה אוכל בבית שלך. ושאתה מחכה למשפחה שלך, שתבוא לבקר אותך, אתה מעביר את הזמן בציפיה, שיבואו לבקר אותך, כאשר אתה עוזב את בית החולים, אתה יוצא עם "תעוד" שאתה כבר לא אזרח רגיל, אתה הופך להיות נכה נפש. כאשר אתה חוזר לסביבה שלך, אתה הופך לבן אדם עם סטיגמה, אתה הופך להיות למספר במוסד לביטוח לאומי. כבר לא מתייחסים אליך כאל בן אדם. אתה " נ כ ה. נוסף לזאת, אתה לא חוזר לעבודה שלך, שוללים לך גם את רשיון הנהיגה. אתה מרגיש נחות מאחרים, לא מקובל, אתה פתאום מקבל קיצבה, ואתה הופך לבן אדם, יותר נכון אתה הופך לשום דבר. בכבוד רב, אילה, אילנה אנג'ל . נווה חוף ראשל"צ.