האם אי פעם הרגשתם טעם של רעב אמיתי

האם אי פעם הרגשתם טעם של רעב אמיתי.
אני שואלת את השאלה, כי אני חוויתי מה זה רעב אמיתי.
גם בהיותי בת דור שני לשואה. חשבתי שלא הגיע למצב כזה,
אבל בהיותי בטיול בטורקיה , נסעתי עם חברה. הטיול ארך בל-4 ימים או יותר.
ובסופו של טיול זה. היינו אמורים לעלות על האוטובוס ולנסע לשדה התעופה, אני
שחשבתי שלא אזדקק עוד לכסף טורקי , או כסף בדולרים, הוצאתי את יתר כספי על
קניית אביזירם(שאפילו לא הזדקקתי להם, כמו למשל כובע טורקי, אשר מאוד מצא חן
בעיני. וכך כשאין בידי כסף טורקי או דולרי, הגעתי למשרדים שבמלון , ופתאום נוכחתי
שאין בידי לשלם להם. בסופו של דבר, קישרו אותי למשרדים של סוכנות הנסיעות בארץ,
והם התחייבו לשלם את הכסף. תגידו טיפשות , או תמימות מיותרת, חשבתי שהשותפה שלי,
תלווי לי , אבל היא סיפרה שגם לה אין כסף. וכך עליתי לאוטובוס שהיה צריך לקחת אותנו
לשדה התעופה של טורקיה ומשם להמריא לישראל. ופתאום נזכרתי שאני רעבה. ומה לעשות
אין בידי כסף, והמסעדה של בית המלון נסגרה כבר, הגענו לשדה התעופה, ולא ידעתי את נפשי.
החברה שהייתה איתי גם היא הייתה רעבה, וכך מצאנו את עצמנו, רעבים ולא יודעים מה לעשות.
פתאום השותפה שלי מביאה לי תפוז, לשאלתי מאיפה התפוז. והיא אמרה שהיא סחבה זאת.
עם הטעם של התפוז שנאכל ונגמר, עליתי למטוס וחשבתי, אוכל במטוס, וכך לא אהיה רעבה.
אבל למזלי הרע, היה זה מטוס טורקי , ואני אוכלת כשר(_לא הזמנתי אוכל כשר כשהייתי בבית המלון)
וכך נשארתי להיות רעבה עד הגיע המטוס לשדה התעופה במדינת ישראל.
והרגשתי באותו זמן , הייתה הרגשה שבלתי אפשר להסביר אותה. כאשר אתה מרגיש שכל מה שיביאו
לך אתה תוכל. סופו של סיפור שהייתי רעבה גם כל הדרך לבית שלי. ורק שהגעתי הבייתה , יכולתי באמת לאכול.
חשבתי שאני יכולה היום להרגיש את אותה הרגשה של רעב, שאבי ז"ל חווה אותה.