והדשא כבר לא ירק
זוכרת איך חייכנו זה לזו
והשמש זרחה והשמים היו כחלים
והדש ירק
ואיך דיברנו במבטים
ואיך הבנו דרך העינים
איך שחקנו בחול כמו ילדים
ואנו יותר צעירים ומרגישים שהעולם שייך לנו
ודשא כבר לא ירק
ואין יותר חיוכים בעינים
והעינים כבר לא מדברות
והעצב פושט במבטים
כי אין מדינה לאהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה