בדמי חייתם

בדמי חייתם, כאשר אני רואה כיצד חלפו להם חיי, בלעג, ברדיפה, בקיפוח, בהתעללות
כאשר אני נמצאת עדיין באותו מקום, ולא התקדמתי לשום מקום.
מקבלת את הקיצבה האומללה של ביטוח לאומי, אשר מישהו יגיד לי,
איך אפשר לחיות על סך של 2,356. כאשר אני קוראת מפה לאזרחי המדינה
הזאת , להפיל את המוסד הנקרא ביטוח לאומי, ולבנות מוסד, הקורא לרווחת
אזרחי המדינה, לרווחה בפרנסה, בכלכלה , בהורדת מיסים, להטיב עם החלשים
בחברה. לקצץ בשכר הבכירים. להטיל מיסים גבוהיים על טייקונים שבעצם חיים
על חשבון הציבור, כי המדינה היום שייכת להם. כאשר ההתעללות בחיי, לא מפסיקה,
כאשר ילדי ניזונים משמועות של החברה הישראלית, ולא יודעים איך להתנהג איתי,
דבר המלווה בהטחת כעסים, עלי, על הפעילות שלי, ועל ההתנהלות שלי בכל שטחי החיים.
כאשר מוסדות וחברות, עדיין חושבות שהם יכולות לצחוק עלי.
כאשר עדיין הדלתות לא נפתחו בפני, ואני מוכרת כנכה נפשית, משוגעת, חולת נפש,
ועוד כהנה וכהנה, כאשר בשכונה שלי, ילדים ונער עדיין מתריסים כנגדי, כאשר הבניין בו
אני גרה והגינה של הבניין, עדיין מלוכלת, ומטונפת, מדיירים שרוצים לקבע את הליכלוך במקום,
על מנת להסתיר את הזהות שלהם. כאשר בנק דיסקונט, שכונת נווה חוף בעיר ראשון לציון,
לא משלמים לי פיצויים, על כל המרדף אחריי בכל מקום, וכאשר היחס אלי, הוא עדיין מבזה
ואנשים מכנים אותי בכל מיני כינויים.
כאשר אני מרגישה מסורסת בנפשי, בגופי , ובליבי,
כאשר אני לא מצליחה להגיע לזוגיות , ואני צועקת די, עיזבו אותי לנפשי, הפסיקו את
הרדיפה אחרי ובעצם גם אחרי ילדי.
כאשר אני רואה שהבורסה מרימה ראש, ואז אני אומרת, שוב הכשילו אותי.
כאשר בכל מקום גברים ונשים עושים לי תנועות מגונות.
כאשר אני רוצה היום להגיע לפוליטיקה, ואנשים ממשיכים לצחוק עלי,
כאשר אני רוצה היום לשנות את השיטה, ובאמצעות המפלגה שתקום להפיל את הממסד השולט בנו
בדיקטטורה.
כאשר המשפחה שלי, אחותי ואחי, ואחרים לא מתייחסים לי כאל בת משפחה, אלא כאל זרה.
אני אומרת בדמי חייתם.
הצביעו למען מפלגה ברית עולם, למען שינוי שיטת הבחירות, למען לקצץ במפלגות קיימות.
וכאשר כל מפלגה צריכה לטפל בנקודתית בנושא אחד או שניים,
אני שוב אומרת בדמי את חייה "מדינת ישראל"